Ktouboth
Daf 32a
תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהַבַּעַל פּוֹסֵק כָּךְ הָאָב פּוֹסֵק אֶלָּא שֶׁהַבַּעַל מְזַכֶּה בִּכְתָב וְהָאָב אֵינוֹ מְזַכֶּה אֶלָּא בִדְבָרִים. וּבִלְבַד דְּבָרִים שֶׁהֵן נִקְנִין בָּאֲמִירָה. הֵיךְ עֲבִידָא. גִּידּוּל בְּשֵׁם רַב. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ. כָּךְ וְכָךְ. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ. כָּךְ וְכָךְ. כֵּיוָן שֶׁקִּידְּשָׁהּ זָכָת בֵּין הַבָּנוֹת. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. 32a אַשְׁכָּח גִּידּוּל רְבִיתָה וָמַר זְעִירְתָא. אֶלָּא כֵינִי. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ. כָּךְ וְכָךְ. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ. כָּךְ וְכָךְ. כֵּיוָן שֶׁקִּידְּשָהּ זָֽכְתָה הַבַּת בֵּין הַבָּנוֹת וְהַבֶּן בֵּין הַבָּנִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וְהָדָא הִיא זְעִירְתָא. לֹא נִמְצָא קוֹנֶה אִשָּׁה בִּמְטַלְטְלִין בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְאֵין אָדָם קוֹנֶה שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וּמָה בֵין אֵין אָדָם קוֹנֶה קַרְקַע וְכַמָּה מְטַלְטְלַין בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. שֶׁכֵּן אָדָם קוֹנֶה שְׁתֵּי קַרְקָעוֹת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה וְאֵין אָדָם קוֹנֶה שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה.
Traduction
On a enseigné: comme la mari peut s’engager envers la femme par une somme supérieure au douaire habituel, de même le père peut s’y obliger, avec cette seule différence que l’engagement du mari pour un supplément devra être écrit au contrat, tandis que celui du père suffit s’il est énoncé verbalement, pourvu qu’il s’agisse d’objets qu’il est possible de faire acquérir par la parole. Voici comment, dit R. Guidal au nom de Rab: On a entendu p. ex. le père déclarer qu’il donne à son fils tant ou tant d’argent, et à sa fille une telle somme; alors, après être mariée, celle-ci a le droit de prélever (avec préciput), ce que son père lui a légué de son vivant. Se peut-il, observa R. Hiya b. Joseph, que R. Guidal croyant avoir trouvé un fait notable nous dise une chose insignifiante (que la fille a droit au legs de son père)? Voici donc comment R. Guidal devait s’exprimer: si le père a destiné au fils tant ou tant, et à la fille tant ou tant, dès que celle-ci est mariée, elle a droit à ce qui lui revient au milieu des autres filles (avec préciput), ainsi que le fils au milieu des autres fils (223)Bien qu'il ne soit pas mis en possession par le mariage, comme la femme l'est, il acquiert en vertu de la transmission verbale. Mais, répliqua R. Zeira, la 1re version serait-elle insignifiante? (Et n’est-ce pas déjà un fait nouveau de savoir que la fille acquiert le legs paternel dès qu’elle se marie)? Car on ne saurait admettre que l’on acquiert les biens immeubles avec la femme pour l’équivalent d’un prouta (somme minime) donné lors du mariage, comme il est admis que pour cette monnaie on se saurait acquérir (224)(Qidushin 2, 6) 2 femmes? Et ce n’est pas à dire que ce point soit semblable à celui de l’acquisition d’une terre faite par un homme avec plusieurs biens mobiliers pour le montant d’un prouta; car, pour cette somme, il est permis d’acquérir plusieurs terre, mais non 2 femmes (l’opinion de R. Guidal a donc de l’importance).
Pnei Moshe non traduit
כשם שהבעל פוסק. יותר על כתובתה ומתחייב בזה:
כך האב פוסק. ומתחייב:
אלא שהבעל מזכה בכתב. אם הוסיף לה צריך לכתבה:
והאב אינו מזכה אלא בדברים. כלומר אינו צריך לזכות בכתב אלא אפילו בדברים בעלמא סגי:
ובלבד דברים שהן נקנין באמירה. דוקא פסיקה בשעת השידוכין שאז נקנין באמירה כדמפרש ואזיל:
היך עבידא. כהאי דאמר גידול בשם רב כמה אתה נותן וכו' מימרא דרב גידל בבבלי פרק הנושא דף ק''ב והן הן הדברים הנקנין באמירה כלומר שלא ניתן לכתוב:
אשכת גידול רביתא ואמר זעירתא. בתמיה מצינו גידול הגדול ואמר דבר קטן א''נ מצא גידול דבר גדול שהיה לו לומר דבר היותר חידוש ולא אמר אלא דבר קטן שאין בו חידוש דפשיטא היא ולא צריך לטעמא שהן דברים הנקנין באמירה אלא דטעמא דמכיון שקידשה זכתה הבת בין הבנות ובאותה שוה פרוטה שנקנית היא לו נקנין לו גם המטלטלין שפסק אביה ליתן:
אלא כיני. כך היה צריך לגידול להשמיענו כמה אתה נותן כו' כיון שקידשה זכתה הבת בין הבנות והבן בין הבנים כלומר שגם הבן קנה מה שפסק לו אביו דאע''ג דלא שייכא ביה האי טעמא שיהיו נקנין לו פיסוק הדמים והמטלטלין עם קידושיה שהרי הוא לא נקנה לה ולא מקבל ממנה אלא היא נקנית ואפ''ה זכה משום דדברים הנקנין באמירה הן וכך היה לו לגידול לומר:
והדא היא זעירתא. בתמיה וכי זה לאו דבר חידוש הוא אפי' אצל הבת דעל כרחך לאו טעמא הוא מפני שנקנין לו המטלטלין עם האשה:
לא נמצא קונה אשה במטלטלין בשוה פרוטה. כלומר דאי לטעמא דידך לא נמצאת אומר דקונה אשה עם המטלטלין באותה שוה פרוטה שקידשה והא אנן קי''ל דאין אדם קונה שתי נשים בשוה פרוטה כדתנן בפ''ב דקידושין המקדש שתי נשים בש''פ אינן מקודשות:
ומה בין אין אדם. בתמיה וכי אין אדם כו' כלומר וכי תימא דמה בין אדם קונה קרקע וכמה מטלטלין בשוה פרוטה דהא קי''ל נכסים שאין להן אחריו' נקנין עם נכסים שיש להם אחריות וכן נימא נמי דקונה מטלטלין עם האשה בשוה פרוטה:
שכן. לא אם אמרת בקרקע ומטלטלין התם היינו טעמא דבפרוטה אחת יכול לקנות כמה קרקעות ביחד ומש''ה נמי ניקנין המטלטלין עם הקרקעות בש''פ:
ואין אדם קונה שתי נשים בש''פ. תאמר במטלטלין עם האשה שהרי אין אדם קונה שתי נשים בש''פ ולא מצית לדמות אשה לקרקע וא''כ אפילו מטלטלין הוי אמינא דלא ליקנו בהדה אי לאו דאשמעינן גידול דזכתה ומטעמא שהן הדברים הנקנין באמירה ולאו מילתא זעירתא היא דקמ''ל גידול:
Ktouboth
Daf 32b
רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ. כָּךְ וְכָךְ. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ. כָּךְ וְכָךְ. כֵּיוָן שֶׁקִּידְּשָהּ זָֽכְתָה הַבַּת בֵּין הַבָּנוֹת וְהַבֶּן בֵּין הַבָּנִים. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים. וַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי חֲנַנְיָא. הַמַּשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְבַיִת זָכָה בַבַּיִת. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. זָכָת בַּמְטַלְטְלִין וְלֹא זָכָת בַּבַּיִת. וּפְלִיג. רִבִּי ירְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. תִּיפְתָּר שָׁהָיָה אוֹצָרוֹ שֶׁלְּאָבִיו נָתוּן שָׁם. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ שְׁאוּלִין מִן הַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אִם 32b אָמַר לוֹ לִשְׁאֵילָה לֹא זָכָה בָהֶן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בֵּירִבִּי בּוּן וְהוֹרֵי כְרִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. עִיקָּרָא לֵית לָהּ תֶּימֶלִיּוֹסִים. וְרַבָּנִין בָּנִין וְסַלְקוֹן עֲלָהּ.
Traduction
R. Aba b. Hiya dit au nom de R. Yohanan: lorsque le père a déclaré destiner tant ou tant à son fils, puis, une certaine somme à sa fille; dès que celle-ci est mariée, elle acquiert ce qui lui est destiné au milieu des autres filles (par préciput), ainsi que le fils acquiert alors au milieu des autres fils (par privilège), pourvu qu’il s’agisse d’un premier mariage (225)Alors qu'il s'agit de l'acte le plus important, la promesse verbale du père suffit pour l'acquisition ultérieure. C’est conforme à ce qu’a dit R. Hanania (226)''V.J, ci-après, (12, 2), fin ( 34d); B, Baba Batra p 144'': lorsqu’un père marie son fils dans sa maison en la lu destinant, le fils l’acquiert, s’il s’agit d’un premier mariage (en ce cas, la destination verbale a son effet immédiat). R. Oshia dit: ce fils acquiert les biens mobiliers qui s’y trouvent, non la maison même. Est-ce un avis opposé que professe là R. Oshia? -Non, répond R. Jérémie au nom de R. Abahou, selon lui, il s’agit du cas où le père a encore son trésor (ses meilleurs biens) dans cette maison (en ce cas, le père n’entend pas se dessaisir de son immeuble). R. Hiskia dit au nom de R. Josué b. Lévi: ceci va sans dire, et il a fallu seulement énoncer l’avis de R. Oshia pour dire que si la maison contient des objets empruntés du dehors (à l’usage du père), le fils n’acquiert pas non plus la maison (dont le père a encore besoin pour abriter ces objets). R. Abahou dit: si le père dit au fils qu’il lui prête sa maison (pour le mariage), le fils ne l’acquerra pas de ce fait. Lorsqu’un fait analogue fut soumis à R. Jacob b. R. Aboun, celui-ci se prononça selon l’avis de R. Abahou. Au fond, dit R. Zeira, cet avis n’a pas de base certaine qemeliwsi'' (227)Cf J, (Sota 6, 2), et il n’y a pas lieu que les rabbins discutent à ce sujet.
Pnei Moshe non traduit
כמה אתה נותן וכו' ובלבד מן הנשואין הראשונים. דוקא בנישואין הראשונים של הבן והבת דמרוב שמחתו של האב בנשואין הראשונים גמר ומקני באמירה:
ואתייא כהאי דאמר רבי חנניא המשיא את בנו בבית זכה בנו בבית. שתקנת חכמים הוא מפני כבוד החתן שיהא לו מדור לדור בו ובלבד מן הנישואין ראשונים שלו:
ופליג. לשון שאילה הוא אם רבי הושעיה פליג על הא דאמרו זכה בבית וקאמר רבי ירמיה בשם רבי אבהו תיפתר הא דרבי הושעיה שהיה אוצרו של אביו נתון שם בבית דכיון דמשתמש האב בבית לא הוציאו מחזקתו והילכך קאמר לא זכה בבית אבל היכא דלא משתמש האב שם אפי' ר' הושעיה מודה דזכה בבית:
לא כן צריכה אפילו שאולין מן השוק. לא צריך להשמיענו דאם היה אוצר שלו בתוכו דלא קנה הבית דמידי דקבוע הוא ופשיטא דלא הקנה לו הבית אלא כן צריכה להשמיענו דאפילו היו לו בבית דברים שהן שאולין לו מן השוק נמי לא קנה הבית הואיל ומשתמש בו האב:
אם אמר לו לשאילה. אם אמר האב בפירוש שאינו אלא כשואל לו הבית לפי שעה להשיא בתוכו וכן המטלטלין שבתוכו לשאילה לא זכה בהן:
עיקרא לית לה תימליוסים. עיקרו של דבר אין לו שורש ויסוד כדאמרינן בבבלי פרק מי שמת דף קמ''ד דהאי הילכתא המשיא את בנו בבית זכה בבית הוא מתלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא:
ורבנין בנין וסלקון עלה. ורבנין בונין ועולין עליה כלומר דשקלי וטרי בה עוד בתמיה. תימליוסים. הוא שורש ויסוד הדבר ודוגמתו בסוטה ריש פ''ו:
אַתְּ אָמַר. הָאָב פּוֹסֵק עַל יְדֵי בִתּוֹ אֲפִילוּ בוֹגֶרֶת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאָב פּוֹסֵק עַל יְדֵי בִתּוֹ וְלֹא אִשָּׁה עַל יְדֵי בִתָּהּ וְלֹא אָח עַל יְדֵי אֲחוֹתוֹ. שַׁנְייָא הִיא אֲחוֹתוֹ בֵּין שֶׁהִיא נַעֲרָה בֵין שֶׁהִיא בוֹגֶרֶת. וָכָא לֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁהִיא נַעֲרָה בֵין שֶׁהִיא בוֹגֶרֶת. רִבִּי בָּא קַרְטִיגֵנָא בְעָא. אֲפִילוּ אַחֵר. אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בוֹגֶרֶת. אַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאָב פּוֹסֵק עַל יְדֵי בִתּוֹ. לֹא אִשָּׁה עַל יְדֵי בִתָּהּ. לֹא אָח עַל יְדֵי אֲחוֹתוֹ. כָּל שֶׁכֵּן בּוֹגֶרֶת. אַף לְמִידַּת הַדִין כֵּן. תֵּן בִּתָּךְ לִפְלוֹנִי וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ כָּךְ וַכָּךְ. קַח שָׂדֶה פְלוֹנִית וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כָּךְ וַכָּךְ.
Traduction
Il est dit plus haut que le père peut prendre un engagement (d’argent) envers sa fille. Est-ce seulement lorsqu’elle est jeune fille (dépendante de lui), ou aussi, lorsqu’elle a déjà atteint la 2e majorité? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qu’il est dit: un père peut s’engager envers sa fille (la mettre d’avance en possession), mais non une femme envers sa fille, ni un frère envers sa sœur. Or, la distinction à l’égard de cette dernière s’applique aussi bien à la jeune fille qu’à celle qui a atteint la 2e majorité; de même ici (pour la transmission paternelle), il n’y a pas non plus de différence entre l’adolescente et celle de la 2e majorité. R. Aba de Carthagène demanda: si même un autre que le père déclare s’engager à donner telle somme en dot à une fille lorsque son père la mariera, celle-ci acquiert-elle par le mariage? Et en est-il de même si la fille a déjà atteint la 2e majorité ou non? On peut résoudre ce point à l’aide du même enseignement précité: ''Un père peut s’engager envers sa fille, mais non une femme envers sa fille, ni un frère envers sa sœur'', ni à plus forte raison, un étranger. Il en est de même en stricte justice (pour la question d’argent), comme suit: Quelqu’un déclare à son prochain que si celui-ci donne sa fille en mariage à un tel, il lui paiera telle somme; ou si celui-ci achète tel champ, il lui paiera telle somme (en aucun de ces cas, l’engagement verbal ne suffit à faire acquérir au prochain intéressé la somme promise, et celui-ci ne serait pas fondé à intenter une réclamation).
Pnei Moshe non traduit
את אמר. כמו אמר מר האב פוסק ע''י בתו ובעי הש''ס אפילו בוגרת מי נימא דוקא בתו נערה דקמטי הנאה לידיה דכסף קידושיה שלו אבל בוגרת לא או דילמא לא שנא:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא דקתני האב וכו' ולא אשה על ידי בתה. אשה שפסקה לבתה לא קנתה ולא אח על ידי אחותו:
שנייא היא אחותו וכו'. כלומר כמו דבאחותו אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת דאין כאן סברא לחלק ובשתיהם לאו כלום הוא:
וכא. והכא נמי גבי אב דפוסק אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת ובשתיהם פוסק הוא:
רבי בא קרטיגנא בעא אפילו אחר. אם אמרינן דאפילו אחר שאמר לו תן בתך לפלוני ואני אתן כך וכך לנדוניא אם קנו הדברים וצריך ליתן או אב דוקא:
אמרין אפילו בוגרת אחר. מאי כלומר כל זה הוא מן הבעיא דהרי אמרו אפילו בבתו בוגרת קנתה ואע''ג דלא מטי הנאה לידיה והוי כאחר או דילמא דוקא אב דדעתו קרובה היא וגמר ומקני לה באמירה אבל אחר לא:
נישמעינה מן הדא כו'. וקתני לא אח ע''י אחותו וכ''ש אחר גרסינן:
אף למדת הדין כן. כמו דבפסיקת אחר לנדוניא לאו כלום הוא וכן הדין לענין ממון כדמפרש ואזיל:
תן בתך לפלוני וכו'. והא לאו פסיקת נדוניא היא שהרי אמר ליתן לאב עצמו וענין ממון הוא וכן אם אמר קח שדה פלוני ואני נותן לך כך וכך והלך זה ולקח השדה אינו חייב ליתן לו כלום דלאו דברים הנקנין באמירה הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source